אני חייב/ת קפה או את המתוק שלי.
זה אסור / מותר בניקוי?

אחד הדברים שננקה בסדנה הוא את המושג אסור. נדבר על המקור לבחירות שלנו ונכבד אותן.

מאות אנשים עברו כבר את סדנאות הללו, היו שבחרו להנות בהן מהקפה או ממתוק ועדין הגיעו לשיפור משמעותי בתחושה הגופנית והמנטאלית. הגישה היא שאין סיבה להכנס חזיתית במקומות הכי מאתגרים אם אפשר לחולל שינוי נפלא באפיקי עשיה שיותר נעימים ונוחים לנו.

אין לי זמן / לא אוהבת / לא יודעת לבשל.
איך זה מסתדר?

הרעיון הוא לסגל תזונה תומכת מטרותייך בהתאם לאורח החיים הקיים.

איך מצליחים לעשות את זה? יש פתרונות. לפעמים קיומו של מזווה בסיס נעים וטעים בביתך כבר יאפשר לך ארוחות מספקות יותר.

לפעמים החכמה היא ללמוד ל"תקתק" 2-3 מתכונים קלים ופשוטים שחוזרים על עצמם. גם האצלת סמכויות על בשלן חיצוני, בן זוג, חמות או כל פתרון אחר הוא אופציה שלפעמים קשה לנו לבקש/לפרגן לעצמנו.

מה עושים אחרי הסדנה? איך אשמור על התוצאות?

ריסטארט מוצלח הוא כזה שיוכל לקדם אותך לאכילה, בריאות ומראה טובים יותר גם לאחר סיומו. לכן, התכנית שלנו מבוססת על כלים שאפשר לקחת גם לתקופות שנחווה הלאה - חזרה לשגרה, חופשות, תקופות לחץ בעבודה, שינויים הורמונאלים ועוד. 

נשמע מסקרן וקצת בא לי.
אבל איך אדע אם הסדנה מתאימה לי ספציפית?

שאלה חשובה שרובינו מתלבטים בה בנושאים שונים בחיים. האם אנו בשלים לזה. לפעמים מתחת מסתתרת השאלה האם אצליח או אכשל... (מצחיק שיש לנו נטייה להתעלם מכל מה שבאמצע, בין שני המושגים המוחלטים האלו).

אענה לך ממבט הטיפול בהתמקדות אותה אני משלבת בקליניקה ובקבוצות שלי: ברוב בני האדם יש חלק שרוצה שינוי, שיודע שמגיע לו יותר ממה שהיום. ויש עוד חלק שטוב לו כך, שקצת חושש משינויים. החלק השני בעצם מרגיש שלא מאוד רע לו וגם אם קצת כבד או לא נח, עדין יותר נעים עם המוכר מאשר הפחד של מה יהיה בלא ידוע, מה הוא "יצטרך להקריב" בשביל הטוב הזה.

חשוב לתת מקום של כבוד לשני החלקים האלו. סה"כ שניהם רוצים את הכי טוב עבורנו. אפשר ורצוי להגיע עם שניהם לסדנה.מצב שפעמים רבות כבר מאפשר יותר קבלה והקלה.